וכשתשאל איך היה – עירית גרדי

“כשתשאל איך היה, אענה: ‘כשתהיה שם, תדע’.
אל תיעלב, פשוט קח רגליך וסע לשם.
שם תדע להיות יהודי וגאה. שם תמא את
העבר העצוב ואת השמחה שבהווה, אך גם
הסכנה שבעתיד. שם תרגיש המון דברים
שיכול להרגיש רק מי שעבר את החוויה
המסעירה הזאת של טיול בעבר למען העתיד.
העתיד שלו ושל הדור הבא.
סע למענך, סע לשם למענם, לחוות בעצמך”.

קרין סולטן, בוגרת בית הספר מספרת:
את הקטע שלפנינו הקריא אחד מחברי למסע בטקס יום השואה שערכנו בבית הספר לפני שיצאנו למסע. הקטע מתאר בדיוק את ההרגשה אחרי שחזרנו מפולין.
בכל שנה יוצאים תלמידי כיתות יא’ מהתיכון שלנו למסע לפולין, שמהווה נקודת שיא בלימודי ההיסטוריה של עם ישראל.
המסע הוא אחת החוויות היותר משמעותיות שלי ושל חברי בבית הספר.
למסע כמה רבדים. ברובד האחד למדנו רבות על שארע בפולין לפני השואה ובמהלכה, הכרנו את התרבות של הקהילה היהודית בפולין, שמענו על אנשים שהובילו את הקהילה, ביקרנו בשרידי גטאות ובמחנות השמדה, היינו על אותן מסילות שעליהן הובילו ורכבות אלפי יהודים אל סופם. אמנם לא ראינו את מה שהיה שם באמת, אבל יכולנו לדמיין. דמיינו, איך אותם אנשים אכזריים לקחו חלק באותו תהליך השמדה חסר רחמים. בעזרת השרידים, הסיפורים והעדויות ניסינו לשחזר את מה שהיה פה, את אותם רכבות שהגיעו ליעדם, את הנאצים מכים ללא רחמים, את הילדים הקטנים שלא מבינים מדוע הם הולכים אל תוך היער בלי אבא ואמא ואת אותו הריח הנורא מתוך המשרפות. ניסינו להבין מהי שואה ?
הרובד השני של המסע, היה הרובד החברתי, שם למדנו להכיר אחד את השני יותר טוב. היו הרבה חוויות שלא אשכח, רגעים קשים וכואבים וכאלה שמצחיקים ושמחים, בנסיעות הארוכות והמתישות, באוטובוסים, במלון או לפני השינה, בילינו יחד שעות וכך גם הכרנו יותר לעומק.
אחת החוויות שלא אשכח, היא העמידה ליד הר האפר במיידנק שבה עמדנו כולנו מחובקים ושרנו את השיר “שיר למעלות” בהתרגשות גדולה ובגאווה גדולה על איפה שהיינו אז ולאן שהגענו היום… בשבילי ואני מאמינה שבשביל כל חברי למשלחת המסע שינה את תפיסת העולם, הבנתי שהחיים פה, ללא כל פחד, זהו דבר שאינו מובן מאליו.